הכרעת דין בתיק ת"ד 7693-08-11 - פסקדין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 09/12/10 בשעה 10:30 לערך, נהג הנאשם מונית בגבעתיים ברחוב ויצמן, מכיוון דרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב ל"ה. בסמוך לצומת מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל. אותה שעה החלה בחציית מעבר החצייה הולכת רגל, הנאשם לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החציה בבטחה ופגע בה ברגלה עם רכבו במעבר החצייה. הולכת הרגל נחבלה בגופה חבלות של ממש ונזקקה לטיפול רפואי, כתוצאה מפגיעת המונית. בהמשך אושפזה הולכת הרגל בבית החולים כתוצאה מהפגיעה בגופה. בנסיבות האמורות, מואשם הנאשם באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר החצייה בבטחה בניגוד לתקנה לפי סעיף 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וכן בעבירה של נהיגה בקלות ראש תוך גרימת תאונה שבה נחבל אדם, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה וסעיף 38(2) לפקודה.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו:

1.         הולכת הרגל גב' רעיה גילדור- הלכה ברחוב ויצמן בגבעתיים, כאשר פניה מופנות לחצות את רחוב ל"ה במקום בו אין רמזור אבל יש מעבר חצייה. הולכת הרגל הספיקה לרדת מהמדרכה אל מעבר החצייה. צעדה 2 צעדים ואז קיבלה מכה חזקה ברגל ימין. הולכת הרגל הפנתה מבטה ימינה וראתה מונית שפגעה בה, יצא אדם  מבוגר מהמונית והחל לדבר אידיש. הולכת הרגל חושבת כי איבדה הכרתה למספר דקות ומצאה עצמה שכובה על מכסה המונית. הולכת הרגל ירדה לבדה ממכסה המנוע ניסתה לעמוד על רגלה אך חשה כאבי תופת ברגל ימין. הולכת הרגל ביקשה פרטיו של הנהג והחלה התקהלות. בהמשך פונתה לבית החולים שם אושפזה לזמן ממושך לדבריה היה לה שבר בברך, היא נותחה ולצורך איחוי השבר חוזקה העצם באמצעות פלטינה עם 4 מסמרים בברך, השוק נשברה או נפגעה. הוגשה תעודה רפואית של הולכת הרגל ממנה עולה כי הולכת הרגל סבלה משבר ברגל ימין. הולכת הרגל אושפזה ביום 09.12.10 באורתופדית ומשם הועברה ביום 21.12.10 לגריאטריה ושוחררה ביום 27.01.12. לדבריה בשל מצבה היא עברה למוסד גריאטרי שלווה.

בחקירה נגדית טענה הולכת הרגל כי לא נהדפה מהפגיעה. עוד טענה כי הנאשם נכנס למעבר החצייה ולא עמד שם טרם חצייתה.

בחקירה נגדית נשאלה הולכת הרגל (עמ' 4 שורה 19-20 לפרוטוקול):

" ש.      יש אפשרות שפיזית לא יכולת לראות את המונית? יכול להיות שהוא עמד ולא ראית אותו?

                   ת.         לא. הוא לא עמד שם, הוא נכנס."

2.         שלמה מזרחי בוחן תאונות דרכים - גבה את הודעת הנאשם וכן ערך מסמכים שונים. נחקר בחקירתו הנגדית לגבי שדה הראיה ופגיעה בשדה הראיה לנוכח העובדה כי במקום יש עץ. הבוחן פסל פגיעה בשדה הראיה בשל קיום העץ.

מטעם ההגנה העיד הנאשם: בן 72, לדבריו נהג מונית מזה 42 שנה. הנאשם נהג ברכבו ברחוב ויצמן מדרום לצפון כדי להיכנס לרח' ל"ה, התנועה זרמה מנגד, הנאשם עצר עד שהתנועה תיחלש, הסתכל לרח' ל"ה ראה שאין אנשים, נכנס לל"ה עצר בצד כי מצד שמאל של הנאשם החלו להגיע אנשים. הנאשם עצר עצירה מוחלטת ואז ירדה הולכת הרגל המבוגרת לכביש. לדבריו היא נעזרה במישהו. במהלך הליכתה הולכת הרגל פגעה בכנף השמאלית של המונית, הולכת הרגל חשבה שהיא יכולה ללכת, אך היא התחילה ללכת ונפלה על מכסה המנוע. במקום עברו אנשים נוספים. הנאשם עצר לדבריו "בהתחלה של המעבר חצייה." (עמ' 7 שורה 26 לפרוטוקול).

בחקירה נגדית טען הנאשם כי עצר לפני מעבר החצייה כדי לאפשר לאנשים לחצות. אחרי שחצתה קבוצה של אנשים הגיעה הולכת הרגל לחצות, הוא ראה אותה על המדרכה שבכוונתה לחצות את הכביש כאשר היא מלווה באישה.

בהודעתו של הנאשם במשטרה טען הנאשם כי נסע במהירות 20 קמ"ש. היה לבדו במונית. נעצר לפני מעבר החצייה, הולכת רגל ירדה מהמדרכה ונתקלה בכנף קדמית שמאלית. ניסתה ללכת, אך כאב לה, מד"א פינה אותה.

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי להרשיע את הנאשם בכתב האישום.

טענת ההגנה של הנאשם נסמכת על טענתו, כי היה במצב עצירה לפני מעבר החציה שעה שהולכת הרגל ירדה למעבר החצייה נתקלה ברכבו ונפגעה. זאת עקב מגבלות רפואיות בהולכת הרגל. עיוורון חלקי בעין ימין.

ראשית, אציין כי קיימות סתירות בטענת הנאשם לעצם קרות האירוע. הנאשם לא אמר דבר במשטרה  לגבי קבוצה שחלפה על פניו בטרם הגיעה הולכת הרגל לחצות את הכביש. אולם גם בהנחה שהייתה קבוצה שחלפה על פניו במעבר החצייה, הרי שהטענה כי הולכת הרגל סובלת מליקוי ראייה מנוטרלת  לנוכח הטענה כי היא התקרבה למעבר החצייה שעה שקבוצה עברה בו, כל זאת בזמן שהנאשם עומד עם רכבו לפני מעבר החצייה. הולכת הרגל בנקל הייתה צריכה לראות אותו עומד זמן מה לפני שהגיעה בכלל למעבר החצייה, כיוון שליקוי הראיה הוא בעין ימין באופן חלקי על פי עדותה של הולכת הרגל. לא כן, גרסתה שלא הבחינה בו עד לרגע הפגיעה. בניגוד לגרסת הנאשם, כי הוא הבחין בה לראשונה עת ירדה למעבר החצייה (שורה 40 להודעה במשטרה). עוד קושי קיים בגרסת הנאשם, כאשר טען בבית המשפט שהולכת הרגל הייתה מלווה ע"י אישה אחרת, שעה שטענה זו לא עלתה כלל בגרסתו במשטרה. לטענה זו חשיבות רבה לעניין הליקוי ראייה של הולכת הרגל, שכן אם היא הייתה מלווה ע"י אישה אחרת מדוע שתפגע במונית עת היא חוצה. הולכת הרגל לא טענה כי הייתה מלווה, כמו שהנאשם לא טען זאת במשטרה. מדובר בסתירה מהותית בגרסת הנאשם, שבאה כדי להסיר את אחריות הנאשם לקרות התאונה. מעבר לכך הנאשם הגיע למשטרה למתן עדות רק ביום 26.01.11 שעה שהתאונה התרחשה ביום 09.12.10. הנאשם נשאל מדוע לא דיווח כנהג ציבורי על תאונה בה נחבל אדם למשטרה ועל כך השיב כי עשה טעות -שורה 47 להודעת הנאשם.

בנוסף, ברצוני לציין כי הולכת הרגל הייתה עדה שהשיבה בצורה ברורה, כנה ועניינית. מדובר באישה מבוגרת שהעידה מעומק ליבה על האירוע, ניכר כי היא זוכרת אותו היטב. העדה לא ניסתה להתחמק מתשובות גם בשאלות שלא היו נוחות לה. כך התרשם גם ב"כ הנאשם וציין זאת בסיכומיו. לאחר ששמעתי את הולכת הרגל מצאתי לאמץ גרסתה שהינה אמינה עלי. העדה העידה כי היא ירדה למעבר החצייה פסעה שתי פסיעות ואז הגיעה המונית. עוצמת החבלה נראה כי היא, מסתדרת יותר עם העובדה כי הנאשם היה בתנועה ולא עם הגרסה כי התאונה התרחשה בעמידה, כאשר הולכת הרגל נתקלה ברכב הנאשם.

בגרסת הנאשם נמצאו סתירות נוספות כמו: בהודעת המשטרה טען הנאשם כי לא הייתה משטרה במקום התאונה, בביהמ"ש טען כי הייתה משטרה במקום. בהודעה טען כי לאחר הפגיעה הולכת הרגל ישבה על הכביש, בבימ"ש טען כי נשכבה על מכסה המנוע של המונית. מצאתי לציין סתירות אלו, אף שאין מדובר בסתירות מהותיות לצורך הכרעה בתיק.

סוף דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים, העדים שהעידו בפני מצאתי לאמץ את גרסת התביעה לקרות התאונה, לאור כל האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתן היום, כ''ה בתשרי תשע"ג, 11 באוקטובר 2012,  במעמד הצדדים.